נזקי מים ונזקי נזילות מים [פרק 5]

במאמר הזה אני רוצה להתייחס לביצוע בדיקת ‘תכולת רטיבות’ לתשתית מערכת הריצוף.

בהרבה מקרים שבהם ביצעתי בדיקות לאיתור נזילות, האירוע ה”נלווה” למציאת מקור הדלף היה רטיבות\לחות במצע מתחת לאריחי הרצפה. כאן חלה חוסר הבנה (בלשון המעטה) כלשהו בנושא “אחוזי לחות”, מושג שכל לקוח שנוכח לדעת שכתוצאה מכשלים במערכת המים – נוצרת רטיבות או לחות במצע שבין שכבת הבטון, לריצוף העשוי חול או אגרגטים (סומסום).

הוויכוח על אחוזי הרטיבות במצע החול הוא ויכוח מיותר ושגוי בבסיסו, בבואנו להעריך נזקי מים.

חברות שתפקידן להעריך נזקי מים טועות ומטעות, כאשר הן נשענות על תקן 1555 (תכולת הרטיבות בחול ותשתית), שהקשר שלו לעניין נזקי צנרת מוטל בספק, והאזרח הניזוק ממשיך לסבול.

הסכנה הגדולה (והחמורה) ביותר באירוע של נזקי מים היא – הימצאות של מים זמן רב מדי במבנה.

מים שדלפו ממתקני האינסטלציה של הדירה, נוזלים בדרך כלל למצע (אגרגטים/חול) מתחת לאריחי הרצפה. במקרה של כשל מצד מתקני האינסטלציה בדירת השכן שממעל, מצטברים מים במצע של רצפת השכן, ודולפים לאיטם לכיוון דירתכם.

להווי ידוע כי מים ימצאו את דרכם החוצה מבעד לסדקים נימיים בדרכם לדירה שמתחת – הם מטפסים בנימיות (עלייה קפילרית) בקירות ובחלקי העץ, ו”נמלטים” על ידי חלחול והתאדות.

למרבה האירוניה, ככל שהמבנה חדש יותר ואטום יותר, כך למים קשה יותר להימלט מהמקומות אליהם הם הגיעו, ולכן התופעה של מים שנשארים כלואים במבנה הולכת ומחריפה.

מים שאינם נמלטים ומים שנמלטים לאט מדי, מכונים ”מים כלואים”. מים כלואים גורמים למבנה הדירה ליקויים שונים המתבטאים באופנים שונים ומגוונים, והם מביאים לתופעה נפוצה הקרויה: תופעת “הבית החולה”.

מים כלואים במצע מתחת לאריחי הרצפה

בבית “חולה” (אותו בית שיש בו מים כלואים) ישנן סכנות רבות, להלן נביא דוגמות אחדות בלבד לכמה בעיות עיקריות:

עובש

עובש הוא שם כולל לפטריות זעירות בצבעים שונים, החל בצבע לבן דמוי אבקה הנפלט בין האריחים, וכלה בצבעים כמו צהוב, כתום, שחור וירוק. כל תרביות העובש זקוקים לסביבה לחה ומוצלת, ולכן הם מתרבים מהר מאוד בתנאי לחות וחשכה, השוררים בחלקי המבנה כתוצאה מרטיבות שהצטברה בו.

עובשים למיניהם מפרישים ריח טחב אופייני בסביבתם הקרובה, הגורמים במקרים מסוימים לתחושת גירוי באף ובעיניים. אנזימים אלה הם לעיתים רעלנים, הגורמים לנזקים בריאותיים שונים.

בני אדם הנחשפים זמן רב מדי לתרביות עובש, עלולים ללקות במחלות שונות כמו אלרגיות, כאבי ראש, פגיעה בזיכרון (פגיעות קוגניטיביות), ליקויים נפשיים, וחלילה גם במחלות ריאה קשות ואף בסרטן. הטיפול היעיל ביותר נגד עובשים הוא עצירה מיידית של כל הרטיבויות בבית.

בלאי מואץ

הימצאותם של מים זמן רב בבטון מזויין, גורמים לחלחול מים עד למוטות הפלדה, ומביאים למצב של חלודה, ובסופו של יום לכדי סיכון יציבותו של המבנה.

מוטות ברזל חלודים ש”מתנפחים”, דוחפים את הבטון בו הם ממוקמים ושוברים אותו.

בהמשך חודרים מים נוספים מבעד לסדקים שנוצרו זה עתה, דבר שמאיץ את התהליך עד למצב מסוכן.

הנזק מתגלה בדרך כלל כאשר חתיכות בטון ניתקות מהתקרה ונופלות מטה.

נזקים נוספים למבנה

מים כלואים מזיקים מאוד לקירות ולמשקופים כתוצאה מנמיות מים, להתפוררות טיח וצבע, להתנפחות וריקבון של חלקי עץ כמו משקופים, ארונות מטבח, ועוד.

הרובה בין אריחי הרצפה ניזוקה ומתפוררת ובאריחים נוצרים שינויי גוון, שקיעות וסדקים – כל זה בנוסף לכך שהמים עלולים לחלחל ולגרום נזק לשכנים..

בסריקה התרמית נראים מים כלואים באזורים בהם יש חוסר איטום – לחצו על התמונה למידע נוסף על סריקה תרמית בטכנולוגיה חכמה.

נזקים למערכת החשמל

הימצאות של מים ברצפה עלולה להביא לחדירתם למערכות החשמל התת-רצפתיות, ואף לעלות בצורה “קפילארית” עד לנקודות החשמל בקירות. נוכחות של מים במערכות החשמל מהווה סכנת קצרים, סכנת התחשמלות ומוות, ואף מהווה חשש ממשי להתפרצות שריפה.

איך מטפלים במים כלואים?

הטיפול היעיל ביותר לטיפול במים כלואים הוא לפי הסדר הבא:

פירוק הריצוף במקומות הרטובים/לחים > פינוי החול הרטוב > שטיפת הבטון החשוף בחומרים מבוססי כלור > ייבוש מכני של הרצפה > הנחת חול יבש וריצוף מחדש.

בתנאים ובמקרים מסוימים מאוד בהם לא קיים חשש של עובשים במצע החול, ולא נגרמו נזקים לריצוף, קיימת אפשרות של ייבוש החול במצע הרצפה באמצעות פירוק אריחים אחדים, וייבוש החול באמצעים טכנולוגיים.

מתי מבצעים את הטיפול?

יש לבצע את הטיפול בכל מקרה בו קיים חשש למים כלואים. חברות מסוימות אימצו להן את הנוהג לדחות תביעות, אם לא הוכח כי שיעור הרטיבות בחול עולה משקלית על 6%.

יתרה מזו, גם אם ידוע בוודאות כי הרטיבות בחול עולה על המותר, אולם הבדיקה עצמה לא בוצעה כמפורט בתקן 1555 – פרק 3 סעיף 2.1.4 5 , קופצת החברה על ה”מציאה” כמוצאת שלל רב, וטוענת כי שיעור הרטיבות לא הוכח.

הטענה העיקרית של החברות היא – שיעור רטיבות שאינו עולה על 6%, אינו גורם כל נזק. אין שגיאה גדולה מזו!

התקן המוזכר לעיל אשר כבודו במקומו מונח אינו מתייחס לנזקי מים, אלא לשיעור הרטיבות המותרת באגרגטים בשכבת הריצוף בתהליך הבנייה בלבד – אין לתקן זה כל קשר עם נזקים המכוסים בפוליסה.

לקוח שרכש כיסוי מפני נזקי מים, זכאי לפיצוי על נזקיו אם יוכיח כי נגרם לו נזק בעקבות נזקים אלה.

בשום מקום בחוק, חוזה או בפוליסה, לא צוין תנאי הקובע כי נזקי מים תלויים בבדיקת שיעור הרטיבות בחול.

הטענה כי רטיבות במצע החול בשיעור הנמוך מ- 6% לא תיחשב לנזק, היא בפירוש אינה נכונה.

הגורמים שמנינו לעיל מקורם במים כלואים בכל שיעור של רטיבות.

הנזקים הנגרמים על ידי מים, תלויים בעיקר במשך הזמן בו שוהים המים במבנה, ולא באחוזי הרטיבות.

חשוב לדעת:

בכל אירוע של התבקעות צינור מתחת לרצפה – יפרצו מים מהצינור, והמצע יירטב בשיעורים גבוהים של עשרות אחוזים – הרבה יותר מ6%!

גודלו של הנזק תלוי נמצא ביחס ישר להסתלקותם של המים – ככל שהמים יסתלקו מהר יותר, הנזקים שייווצרו יהיו מינימליים.

אם המים ייוותרו כלואים ברצפה במשך שבועות רבים – אפילו בכמות נמוכה יותר מזו של 6%, יש בכך סכנה ממשית, כי הרי תרביות של עובש מתפתחות בחול רטוב בכל שיעור שהוא, והרי ברי הוא כי תרביות עובש אינן קוראות או לומדות את התקן הנזכר לעיל, לפני שהן מחליטות להשתלט על הבית…

חייגו לייעוץ חינם עם בוחן נזקי מים מוסמך מכון התקנים הישראלי